אנו, עולי הרגל של המדבר,
בצלליות שלנו רועד גוף,
לפנינו הולך צל.
המדבר, בערותו המעורפלת, עומד על המשמר,
צמא.
האופק כל-כך קרוב,
האופק בכל מקום -
אופק הצמא.
אנו, עולי הרגל של המדבר,
שומעים את קריאתו:
הד מקדם את קולנו החרוך,
הצלליות מסתובבות לאחור,
הקול כשממה חוזר על עקבותיו.
האור מתרכז -
מוחק צלליות.
הקולות מתחדדים -
מוחקים הדים.
נשארים
הד-אור
צל-קול
ותנועה עצומה ורפוית הבעה: מדבר.

nous, les pélerins du désert
- les corps tremblant dans leurs contours -
nos ombres nous précèdent dans la marche
dans sa veillée diffuse
il a soif, le désert
l'horizon est si proche
l'horizon est partout
l'horizon de la soif
nous, les pélerins du désert
- l'horizons de la soif nous appelle -
les échos précèdent nos voix séchées
les ombres se retournent sur elles-même
échos - chaos qui se retourne sur lui-même
la lumière se concentre
efface les ombres
les voix se concentrent
effacent les échos
restent
l'écho de la lumière
l'ombre de la voix
immense voyelle atone - désert

noi, pelerini ai deşertului
cu trupuri tremurând în contururi
umbrele ne preced în mersul pustiitor
în veghea lui difuză
e însetat deşertul
orizontul e atât de aproape
orizontul e pretutindeni
orizontul setei
noi, pelerinii deşertului
- orizontul setei ne cheamă -
ecourile preced vocile noastre uscate
umbrele se reîntorc mereu
ecou-haos care se întoarce pe propriile urme
lumina se concentrează
şterge umbrele
vocile se concentrează
ştergând ecourile
rămân
ecoul luminii
umbra vocii
imensa vocala atonă - deşert